האם עבודה במוצ"ש הינה עבודה רגילה או שווה לעבודה בשבת
|
מה קורה מבחינת עבודה אחרי צאת השבת ? |
|
ע"ע 402/07 ניצנים – חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ ואח' נ' יאיר חודאדי ואח', ניתן ביום 19.1.2010, ע"י מותב בהרכב הנשיא כב' השופט ס' אדלר, כב' השופטת נ' ארד, כב' השופטת ר' רוזנפלד ונציגי הציבור מר חבשוש ומר אבלס.
עובדות
- המערערות והמשיבות בערעור שכנגד, ניצנים – חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ ואיתורית חברה לכוח אדם בע"מ, שעיסוקן במתן שירותי שמירה וכוח אדם (להלן – החברות), העסיקו את המשיבים והמערערים בערעור שכנגד, מר יאיר חודאדי ומר איגור טרופימצוק (להלן – יאיר ואיגור), כשומרים - סיירים באבטחת "קניון הנגב" בבאר שבע. על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף השמירה.
- יאיר ואיגור הגישו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בה עתרו לקבלת זכויות סוציאליות שונות שנמנעו מהם לפי טענתם. מרבית תביעתם התקבלה ובית הדין האזורי קבע, כי הם זכאים לתשלומים, בין היתר, בגין גמול עבודה בשעות נוספות ולגמול מנוחה שבועית. בית הדין חייב את החברות בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. מכאן הערעור והערעור שכנגד.
- החברות טענו בערעור, בין היתר, כי בנסיבות המקרה אין יאיר ואיגור זכאים למנוחה שבועית בת 36 שעות, וכפועל יוצא מכך אין הם זכאים לגמול עבודה במנוחה שבועית בקשר לעבודתם במוצאי שבת.
- יאיר ואיגור טענו בין היתר בערעור שכנגד, כי בית הדין שגה בחישוב מספר השעות הנוספות, עת הפחית מסך השעות שמעבר ל-186 שעות בחודש את שעות העבודה בהן עבדו במנוחה השבועית. לטענתם, פסיקת גמול עבור עבודה במנוחה שבועית, אינה סותרת את זכאותם לגמול עבור שעות נוספות בגין עבודתם בכל השעות שמעבר ל-186 שעות עבודה בחודש.
בית הדין הארצי לעבודה פסק
- עפ"י הוראת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, המנוחה השבועית המגיעה לעובד היא בת 36 שעות, ולגבי יהודי כוללת את יום השבת. כמו כן, על פי הוראת החוק, עובד שעבד בשעות המנוחה השבועית, זכאי לגמול בשיעור 150%. את המונח "שבת" יש לפרש בזיקה למורשת ישראל, כך שה"שבת", מסתיימת עם צאת השבת, ועבודה במוצאי השבת איננה כשלעצמה עבודה בשבת. עם זאת ברור הדבר כי הרצפה של 36 שעות המנוחה השבועית כמתחייב עפ"י החוק היא מעבר למתחייב מאיסור שבדת לעבוד בשבת ומעבר ליום המנוחה השבועי לנוצרים, מוסלמים או דרוזים, וזאת מן הטעם שמסגרת המנוחה השבועית נקבעה משיקולים סוציאליים מובהקים.
- אין לקבל את טענת החברות כי המנוחה השבועית לעובד היהודי מסתיימת בהכרח עם צאת השבת. אם לא קדמה לעבודה במוצאי שבת הפסקה רצופה בת 36 שעות, כי אז תחשב העבודה במוצאי שבת כעבודה במנוחה שבועית.
- נדחתה טענת החברות כי יאיר ואיגור זכאים למנוחה שבועית בת 25 שעות שבועיות בלבד, נוכח תחולת הוראותיהן של תקנות שעות המנוחה השבועית (עבודה במשמרות) (מס' 2) תשי"ב–1952 (להלן – תקנות עבודה במשמרות). בהלכת מילפלדר נקבע, כי "הנורמה" כפי שנקבעה בתקנות עבודה במשמרות אינה "שלמה". התקנות אינן קובעות רצפה של 25 שעות בלבד, ותחולתן של התקנות מחייבת ביצוע אקטיבי של פעולת השלמה, היכולה לבוא לידי ביטוי בראש ובראשונה בהסכם קיבוצי. על פני הדברים, אף אין טענה לחברות כי אכן בוצעה מטעמם פעולה כלשהי, הטומנת בחובה השלמה של הוראת התקנות.
- משכך, יאיר ואיגור זכאים ל-36 שעות מנוחה שבועית. לפיכך, אם עבדו יאיר ואיגור במהלך יום שישי בשבוע, בשעות כנטען על ידם, ובמוצאי שבת שלאחריו, הם זכאים לגמול עבודה במנוחה שבועית עבור שעות עבודתם שבמוצאי שבת.
- אין חולק כי אפשרי הדבר שעבור שעות עבודה במנוחה שבועית, יהיה עובד זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות, וזאת בנוסף על הגמול שלו הוא זכאי בגין עבודה במנוחה שבועית. בענייננו, יאיר ואיגור עבדו במנוחה שבועית במוצאי שבת, למשך פרקי זמן שהם קצרים מ-8 שעות. עם זאת, אין חולק כי קמה זכאות לעובד לגמול שעות נוספות בכל מקרה שבו עבד מעבר ל-43 שעות שבועיות (להלן – עבודה נוספת). זכאות לגמול שעות נוספות תקום לעובד בין ש"העבודה הנוספת" שמעבר ל-43 שעות שבועיות נדרשת ממנו ביום רגיל, ובין שהיא נדרשת ביום המנוחה השבועי. מכאן, שלעניין הזכאות לגמול שעות נוספות, אין כל סיבה להפחית מן השעות שמעל 186 שעות, את שעות המנוחה השבועית שבהן עבדו יאיר ואיגור באותו חודש. לפיכך, יאיר ואיגור זכאים לגמול שעות נוספות גם עבור שעות עבודתם במוצאי שבת.
- סוף דבר – הערעורים התקבלו חלקית. בשים לב לדרך התנהלותן של החברות בהעסקת יאיר ואיגור, וקיפוחם המשמעותי במהלך תקופת עבודתם בזכויותיהם מכוח משפט העבודה המגן, נפסקו ליאיר ולאיגור הוצאות בסך של 7,000 ₪ לכל אחד מהם, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.
|
